אני עדיין מחכה לחיבור המצפה לחשמל ורשת וכמובן לציוד הקבוע שבדרך אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתמש במצפה כבר עכשיו, בצורה קצת מוגבלת אבל אפשרי.
ביום שישי האחרון – ה 7 לינואר בזמן שחברי הקבוצה היו בתצפית בנגב העברתי את החצובה שלי לתוך המצפה וישבתי לי שם לבד בחושך (ברצינות, עד שהדלקתי את האור ופתחתי את הגג היה שם חושך)
ללא חשמל בתוך המבנה, משכתי כבל מאריך מהבית, חיברתי מנורה חזקה כדי לעבוד, השתמשתי בארגז כשולחן והתקנתי את ה SCT שלי על החצובה במטרה לצלם מעט ירח. לא לקחתי בחשבון את הלחות הקשה ששררה בחוץ ולא הפעלתי את החימום במגן הלחות אבל את הירח ראיתי וזה מה שהיה הכי חשוב בנסיון הראשון הזה – לוודא שגם עם החצובה הנוכחית שלי (שנמוכה מהחצובה המתוכננת) ניתן לראות את הירח גם כאשר הוא לא בשיא הגובה.
תמונות לא ממש יצאו באותו היום והתמונה כאן מראה כמה זה היה גרוע. נאבקתי בפוקוס ובתנאי ראות מזעזעים אבל את מה שרציתי לבדוק בדקתי. רואים את הירח, רואים את פולריס (אפשר לשחק עם גובה החצובה אם לא) ויש מספיק מקום לציוד ולאכסון.
חצי שעה אחרי שהתחלתי הלחות התעבתה על הקורקטור וסגרתי את הסיפור. בפעם הבאה אני מדליק את החימום ומביא איתי מפזר חום (אם לא יעזור נגד הלחות אז לפחות יחמם את הרגליים)
ביום ראשון בבוקר עשיתי נסיון נוסף. הפעם הרכבתי את שובר האור הקטן עם הפילטר שמש וניסיתי את מזלי. הפעם השתמשתי בכבל USB המוגבר על מנת לעבוד מתוך הבית ולהפתעתי גם קלטתי את ה WIFI מהחצובה, מה שאומר שאפשר להמשיך לעבוד כמו היום – שליטה במצלמה ובפוקוס דרך SharpCap ובחצובה דרך האפליקציה של SkyWatcher על האייפד.
זה נראה ככה (כולל העננים שבאו לבקר)
גם הפעם התמונות לא יצאו להיט גדול אבל לפחות יצא משהו (עדיין עובד על האנימציה שהספקתי לצלם)
אין ספק שכל הפרוייקט הזה, עם כל המורכבות עונה על הצרכים שלי וכל זה עוד לפני שהוא בכלל מוכן. מספיק שאין צורך לסחוב את החצובה לחצר, למקם אותה על מנת שתהיה מאופסת לצפון כראוי, שהמשקולות והטלסקופים נמצאים באותו המקום זה כבר שיפור עצום בכל החוויה. עם החצובה הקבועה, כאשר כל הציוד יהיה מחובר מראש אז השיפור יהיה עצום אף יותר – לפתוח את הגג, להדליק את החצובה ולהתחיל לעבוד. תענוג.
