את הטלסקופ הקטן קניתי במיוחד לצילומי שמש בשדה רחב יותר וכאשר תנאי הראות לא אופטימליים.
כבר בפעם הראשונה שניסיתי אותו הוא נתן תוצאות מפתיעות מאוד במיוחד שחושבים שהגודל שלו הוא קרוב לפיינדר אופטי. אז אחרי ההפתעה הראשונה, הגיעה ההזדמנות לצלם שוב והפעם גם היו שמיים נקיים מעננים, מה שאפשר לי ליצור סרטון של אזור די גדול והפעם גם זורם יותר של כשעתיים של פעילות.
כמובן שרוחב השדה עם טלסקופ כזה קטן מגיע על חשבון הרזולוציה אבל בימים של ראות לא טובה בכל מקרה אי אפשר להגיע להפרדה מספקת כדי לצלם תמונות מפורטות יותר. כנראה הצעצוע הבא יהיה מכשיר שמודד את הראות ומציין מה ההפרדה שניתן להגיע בזמן נתון. ככה אדע בצורה מדוייקת עם איזה מכשיר עדיף להשתמש באותו היום.
בתפריט היום שני אזורים פעילים – AZ2871 & AR2872. מה שתפס לי מיד את העין הייתה התפרצות דקה אבל מאוד מאוד גבוהה שנראתה ממש כמו גייזר. בההתחלה היא נראתה די סטטית אבל בסרטון רואים שהיא ממש ממש דינמית. מעבר להתפרצות הזו, בסרטון ניתן לראות פעילות רבה על קצה השמש ובחלק השמאלי למטה הכתם שמש עצמו של AR2872 גם הוא די פעיל ואפשר לראות פעילות רבה מסביבו.
הפרט הגדול ואחד המעניינים הוא התפרצות בחלק העליון של השמש שעדיין לא הגיעה לקצה ונראית כמו גוש של צמר גפן מתפתל על פני השטח.
הסרטון מורכב מ 140 פריימים כאשר כל אחד מהם הופק מסרטון של כ 23 שניות ובין כל סרטון כזה הפסקה של 20 שניות. מספר פעמים עצרתי על מנת לשפר את הפוקוס. סה"כ שעתיים פעילות.
אחרי שרואים את הסרטון, נשאלת השאלה כמה גבוהה ההתפרצות הזו. לצורך כך חישבתי בקירוב כמה גדול צריך להיות כדור הארץ בתמונה. איך הולך החישוב? פשוט: קוטר השמש הוא 1.4 מיליון קילומטרים. בתמונה יש לנו כמעט חצי אז ההשערה שלי היא שיש לנו כ 650,000 קילומטרים בתמונה. את המספר הזה חילקתי במספר הפיקסלים – 2600 וקיבלתי שכל פיקסל מייצג כ 250 קילומטרים.
קוטר כדור הארץ 12,750. את המספר הזה מחלקים ב 250 ומקבלים 51~ – זה מספר הפיקסלים שמייצג את קוטר כדור הארץ בתמונה הזו. זה נראה ככה:
לפי חישוב גס, אפשר להניח שההתפרצות הזו היא בגובה של 100,000 קילומטרים אם לא יותר. מאוד מרשים.
כמובן שאם הצילום היה בשדה צר יותר, הייתי צריך שיטה אחרת לחשב כמה קילומטרים מייצג כל פיקסל (אפשר לצייר עיגול שמשלים את החלק המצולם ולחשב לפי קוטר של 1.4 מיליון קילומטרים)
גרסת הנגטיב בשחור לבן. כאן רואים טוב יותר פרטים על פני השטח – ממש ניתן לראות Spicules – מעין לשונות של אש שיוצאות כמעט בכל מקום, הלשונות האלה (לי הן מזכירות עשבים) פורצות למעלה במהירות של 15 – 110 קילומטרים בשנייה ובקוטר של כ 300 קילומטרים ודועכות אחרי מספר דקות.
בצ'אט עם עופר גבזו מהמצפה בגבעתיים, הוא אמר לי שהוא מצלם דווקא את AR7871 שנמצא בחלק הדרומי. אחרי שסיימתי עם החלק העליון, צילמתי תמונת סטילס של האזור השני:
התמונות האלה כבר רועשות יותר וחדות הרבה פחות וצולמו ב 12 בצהריים – זמן של ראות ירודה במיוחד. עדיין ניתן להבחין בכתמי השמש בצורה טובה ועם לשונות של פסמה שנמתחים מעליהם ובצד ימין נמתח לו filament גדול וארוך שמתעקל כלפי מטה.
בסוף, בגלל כל הפעילות שם בצד המערבי, יצרתי פנורמה של כל החצי הזה. התמונה מסובבת 90 מעלות נגד כיוון השעון כדי לאפשר לראות הכל בצורה נוחה.
ועם צבע (עיבוד פחות מוצלח כאן)
בסופו של דבר, הטלסקופ הזה מוכיח את עצמו ככלי מאוד עוצמתי, עם אופטיקה ומכניקה נהדרות והוא כלי משלים נהדר שמאפשר עבודה גם בימים שבהם הראות היא פחות מטובה.
