את השיגעון של צפייה וצילום שמש התחלתי כמעט לפני שנה ומאז חוץ מאשר הפילטר שמש, כל מרכיבי המערכת הוחלפו והיד עוד נטוייה.
מאז שעברתי לטלסקופ הגדול יותר, צפייה כאשר הטלסקופ יושב על חצובת ה AZ-EQ5 הייתה יחסית קשה כי כל נגיעה בפוקוס גורמת לרעידות שלוקח להן זמן לא מועט להרגע. כדי להתמודד עם זה, רכשתי חצובה אלט אזימוטלית יציבה מאוד – Rowan AZ100 שאותה הרכבתי על הרגליים של ה AZ-EQ5. זמן הרעידות ירד פלאים אבל זה עדיין היה מקום לשיפור. מה גם שעם הרגליים האלה, בגלל חוסר היציבות המובנה בהן יש צורך להשתמש במשקולת לאיזון על מנת שבטעות המערכת לא תתהפך – לא סיפור נעים במיוחד.
על מנת לפתור לחלוטין את הבעיה וגם כדי להוסיף יציבות בזמן צילום, הזמנתי את חצובת Berlebach Planet.
זו חצובה כבדה יותר, עשוייה מעץ שממנו עושים ידיות של פטיש שבולם זעזועים בצורה נהדרת. בנוסף, בתחתית, ניתן לבחור ברגליות מגומי קשיח או ספייקים מפלדה. עוד יתרון של החצובה הזו זה מגש עיניות גדול שניתן להניח עליו יותר מאשר עיניות. השדרוגים הנוספים לחצובה הם Double Clamps – סוגר כפול לכל רגל שמבטיח שהרגליים לא יתקפלו גם תחת 130 קילוגרמים של ציוד ומנגנון שמאפשר שלוש זוויות שונות של פישוק הרגליות.
אפילו אישתי אהבה את הצעצוע החדש הזה.
המסילות הן פשוט עבודת אמנות
השידוך בין החצובה לראש הוא מושלם
בזכות המתאם של ה Rowan AZ100 שמתאים לחצובת ה AZ-EQ5, ניתן להרכיב גם את הראש השני על אותה החצובה וזה יתרון לא קטן.
אחרי מספר חודשים של שימוש אני יכול להגיד שזו אכן מערכת נהדרת. אין רעידות, זה מרגיש בטוח מאוד להעמיס את הטלסקופ, ועם ראש החצובה הנהדר הזה שכולל slow motion מאוד מדוייק, הצפייה בשמש (או כל דבר אחר) גם בהגדלות גבוהות הופכת לקלה מאוד מבחינת העקיבה.
גם לצילום, שם הרעידות אמנם פחות מורגשות אבל זה מרגיש לי שיש שיפור קטן. מה גם שהמגש הגדול הזה מאפשר לי להעמיס עליו את את מפצל החשמל וערימה של כבלים ושאר אביזרים.
ואי אפשר בלי קצת תמונות של השמש, הרי בסופו של דבר הציוד הוא רק אמצעי להשגת מטרה:
התפרצות על שולי השמש – כ 60,000 – 70,000 קילומטרים גובהה, יוני 25 2021
עם כדור הארץ לקנה מידה:
כתם השמש AR2833 יוני 17 2021 בנוסף לכתם, ניתן גם לראות פילמנטים והתפרצות בחלק השמאלי העליון (פיספוס שלא מיקמתי נכון את המצלמה)
ותקריב על AR2829, כתם קטן עם אזור פעיל יפיפה:
ועוד קצת מ AR2833, תמונה עם המון פרטים שמאפשרת גם זום פנימה ועדיין שומרת על איכות סבירה:
אותה התמונה רק ללא היפוך צבעים ועם תוספת צבע:
ותקריב לכתם עצמו – תמונה שאני קורא לה החמניה. באנגלית זה נשמע טוב יותר, Sunflower. אפשר לראות את הצורה הכמעט עגולה, את העיגולים השונים שמרכיבים את הכתם – המרכז הבהיר שנקרא אומברה (הצבעים הפוכה) מסביבו מעגל פנימי שנקרה פנאומברה ומסביב מעין שערות שיוצרות פרח אלים משהו. במרכז, חוצה את האומברה ניתן לראות מעין גשר אפרפר. זו קשת של פלזמה שנקראת light bridge. גהינום מרהיב ביופיו
